גולדה מאיר:
תעודת זהות
נולדה ב 3 למאי 1898 ונפטרה ב 8 לדצמבר 1978.
נולדה בקייב האימפריה הרוסית בת למשפחה מסורתית.
לגולדה היו שתי אחיות (לפני שנולדה היו עוד 5 ילדים שמתו).
בשנת 1903 אביה של גולדה עזב לארה"ב בגלל שלא מצא עבודה.
בשנתיים שמשפחתה הייתה בלי אביה, אחותה שיינה התמסרה לפעילויות ציוניות שסיכנה אותה בהסתבכות אם השלטונות. הדבר נגע לליבה של גולדה, ובעקבות כך ב1906 משפחתה עברה לעיר מילווקי.
בגיל 15 ,הוריה של גולדה חשבו ששליחתה לתיכון היא מותרות, אך בכל זאת התעקשה גולדה ללמוד, ובעקבות כך רבה עם הוריה, ועזבה את הבית לאחותה שיינה הנשואה.
בתקופה שהייתה גולדה אצל אחותה – הכירה את חבורת היהודים הסוציאליסטים שהתאספו בבית אחותה וכך החלה התעניינותה בציונות היהודית.
בתקופה זו הכירה גם את מורייס מאירסון.(מי שעתיד להיות בעלה).
כעבור שנתיים, בגיל 17 –אביה שלח לה לראשונה מכתב התנצלות וביקש שתחזור הביתה למען אימה. שחזרה לבית הוריה, החלה להשתתף בפעילויות במסגרת "פועלי ציון", ואירגנה הפגנה נגד רדיפת יהודים באוקרינאה.
במשך הזמן שפגשה אנשים מהארץ (דוד בן גוריון, יצחק בן צבי) רצתה גולדה לעלות לארץ ישראל, ושיכנעה את אהוב מוריס אם הזמן לעלות לארץ. ב1917 התחתנה עם מוריס.
ב1918 זכתה להכרה ע"י מעשיה הציוניים מהקונגרס היהודי האמריקאי.
אם הזמן נסעה גולדה לנסיעות פוליטיות. ב1921 גולדה אחותה ומשפחותיהם הפליגו לא"י.
גולדה הגיע לת"א שמה גרה זמן מה, ולאחר מכן עברה אם בעלה לקיבוץ מרחביה בעמק יזרעאל.גולדה אהבה את חיי הקיבוץ, אך בעלה לא, ולכן חזרו לתל אביב, ומשם עברו לירושלים-שם עבדו שניהם במשרדי "סולל ובונה".נולדו להם שתי ילדים מנחם ושרה.
ב1928 התחרש שינוי משמעותי בחייה. דוד רמז הציע לה להיות מזכירת מועצת הפעולות בהסתדרות. תפקיד זה הפך אותה לראש ארגון נשים ציוני גדול.(בגלל העבודה היא עברה לת"א עם ילדיה. בעלה ביקר אותה רק בסופי שבוע וזה מה שגרם לקשר שלהם להתפורר וכעבור כמה זמן הם נפרדו.אבל מעולם לא התגרשו.)
בשנים 1932-1934 היא היתה בארה"ב במסגרת ציונית ואספה תרומות למען נשים חלוצות.שחזרה לארץ היא מונתה למזכירת "הוועד הפועל"-ההגנה העליונה של הסוכנות היהודית.
ב1946 נשלחו רבים מאנשי הוועד הפעול למעצר בלטרון(בניהם משה שרת ראש המחלקה המדינית). גולדה החליפה אותו בתפקיד. לאחר שמשה שרת וחרר הוא ניהל את המחלקה המדינית מול וושינגטון ואילו גולדה היתה בירושלים במרכז.
לפני קום המדינה היא נפגשה פעמיים עם עבדאללה מלך ירדן בפעם הראשונה ב-17 בנובמבר 1947 עבדאללה היה פייסן ואמר שלא יהיו מלחמות וגולדה אמרה שהישראלים קבלו את תוכנית החלוקה. אבל בפגישה השניה ב12 במאי 1948 היה ברור שהוא הולך להלחם בארץ אז גולדה באה אליו מחופשת לערביה עם מומחה לעניני ערביים,היא רצתה לשכנע אותו לא להצטרף למלחמה והוא אמר לה שהוא מצטער אבל זה לא החלטתו והם יתנו לירדן להיות בארץ ישראל ושהם ייתנו ליהודיים ייצוג בפרלמנט ואז היא כבר הסינה שהוא הולך להשתתף במלחמה.
כמה זמן אחר כך בה' באייר תש"ח גולדה חתמה על הכרזת העצמאות בת"א ואז נסעה לגייס כספים בארה"ב למען המאמץ המלחמתי. אחרי זה היא נסעה עם משלחת למוסקבה ואיליה התלוותה גם לו קידר ילידת פריז כי הם רצו שהצרפתית תהייה השפה הדיפלומטית של ישראל.
ב1949 חזרה לאר"י כדי לכהן כשרת העבודה אחרי שנבחרה לכנסת הראשונה מטעם מפא"י(מפלגת פועלי ארץ ישראל).היאה כיהנה בתפקיד זה 7 שנים.
בשנים 1955-1956 שימשה כיושבת ראש מועצת המנהלים של חברת עמידר. ב1955 שבן גוריון חזר לממשלה הוא הציע לגולדה מאיר להיות שרת החוץ.ובעקבות החלפת התפקיד היא החליפה את שמה ממאירסון למאיר בעקבות בקשתו של בן גוריון.
היא שמשה כשרת החוץ 10 שנים.
ב1966 התגלתה אצלה מחלת הסרטן אבא אבן החליף אותה התפקיד והיא פרשה מהממשלה אך נשארה בכנסת.
ב 17 במרץ 1969 מונתה לראש ממשלת ישראל וכיהנה בתפקיד זה כ 5 שנים.
לבסוף מחלת הסרטן שהיתה לה כל תקופת כהונתה כראש ממשלה גברה עליה והיא נפטרה בליל שבת ט כסלו התשל"ט 8 בדצמבר 1978 ונקברה בהר הרצל.