זאב ז'בוטינסקי

zev.jpg
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%AA%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%94:Zeev_Jabotinsky_uniform.jpg



נעוריו ותחילת דרכו:


זאב ז'בוטינסקי נולד באודסה באוקראינה, ב י"ב חשון תרמ"א, 18 באוקטובר 1880. אמו, חוה, הייתה בת למשפחה אמידה. אביו, יונה, היה סוחר. כשהיה ז'בוטינסקי בן חמש אביו חלה. ולכן אמו לקחה את משפחתו לגרמניה כדי שיטפלו במחלת אביו. שנה לאחר מכן אביו נפטר, והמשפחה נותרה ללא כסף. אמו חזרה אתו ועם אחותו הבכורה תמר לאודסה. ונקלעו בהרבה קשיים בפרנסת המשפחה.
בגיל שבע שלחה אותו אמו ללימודים בגימנסיה. כיהודי, היה קשה לו להתקבל ללימודים, בגלל חוקים מגבילים. בגיל שמונה לימד אותו הסופר יהושע חנא רבניצקי עברית. כבר בגיל צעיר נמשך אל שירה, ספרות ולימודי השפות. הוא קרא הרבה ספרות רוסית ועולמית מתורגמת, וכתב שירים לעיתון התלמידים. כבר כתלמיד בי"ס שלט בשפות איטלקית, אנגלית, גרמנית וצרפתית. גם לטינית, יוונית ואספרנטו, השפה הבינלאומית, ולכן כשכתב שירים בנעוריו, השפות לא היו זרות לו. את רוב השכלתו למד בעצמו. הוא אהב במיוחד שייקספיר, פושקין ולרמונטוב. (כשהיה בן 15 הוזמן אל ביתו של אחד מחבריו היהודיים, ושם פגש את יוהנה גלפרין, אשתו לעתיד. בשנת 1907 נשא לאישתו, יוהנה. ובמשך כל שנותיו רחש לה הרבה אהבה. הוא היה רחוק מהבית במשך שנותיו אך עדיין אהב אותם ושמר על קשר הדוק. וב-1910 נולד לו בן, ערי.)
לפני סוף בגרותו הוא ידע שהוא לא ימשיך את חייו ברוסיה. את תרגומיו שלח ז'בוטינסקי אל מערכות העיתונים, אך כמעט ולא התפרסמו. תרגום אחד של השיר "העורב", מאת אדגר אלן פו, הרשים משורר רוסי,והראוהו למערכת העיתון "אודסקי ליסטוק". בהמלצתו נשלח ז'בוטינסקי אל ברן שבשווייץ, ככתב חוץ של העיתון.




התחלת דרכו והתפתחותו:


בדרכו לשווייץ עבר ז'בוטינסקי בהונגריה ובגליציה, ובהן נתקל לראשונה באזורי
הגטו היהודי. בברן היו קבוצות גדולות של סטודנטים, ובהן לא מעט יהודים.
הסטודנטים היהודים הושפעו מתנועת המהפכנות הרוסית, רק מעטים התקרבו
לרעיון הציוני. ז'בוטינסקי העיד על עצמו כי גם בילדותו ובשנותיו בגימנסיה לא
התקרב לערכי יהדות ומסורת, וכמו חבריו הסטודנטים לא הוטרד משמעותית
מבעיות היהודים. אולם באחת אסיפות הסטודנטים נשא נאום בו הגדיר את עצמו
כציוני, ואמר כי יש לפתור את שאלת היהודים בארץ ישראל, לפני שיגיע סופם
בגולה. בברן, בן פחות מ-18, חיבר, בעברית, את השיר "עיר שלום" ובו רשום על קישורי לארץ.
אך בברן עדיין לא היה ז'בוטינסקי מעורב עמוקות ברעיון הציוני, ולא היה נכנס לפולמוסים עם הסטודנטים הסוציאליסטים. ז'בוטינסקי לא מצא את מקומו בברן שהייתה שונה מאודסה החופשית, וגם לא התרכז בלימודיו האקדמיים. בהמלצת אחד ממרצי האוניברסיטה, ז'בוטינסקי עזב כדי ללמוד משפטים ברומא.
לימודי המשפטים ברומא לא סיפקו אותו והוא פנה לתחומים נוספים, במיוחד אל הספרות ואומנות. חיי הרוח, השירה והמוזיקה השפיעו הרבה עליו. ז'בוטינסקי הושפע הרבה מהמרד של גריבלדי ומג'וזפה , והם התחילו את דרך חזונו המדיני. על תקופה זו אמר: "אם יש לי מולדת רוחנית, הרי היא אטליה... כל יחסי לבעיות הלאום, המדינה והחברה נתגבש בשנים ההן תחת השפעה איטלקית... אגדת גריבלדי, כתבי מאציני, שירת ליאופרדי וג'וסטי העשירו והעמיקו את ציונותי השטחית, מהרגשנ אינסטינקטיבית עשוה להשקפה..." (סיפור ימי, אוטוביוגרפיה, עמודים 27-28)
ב-1901 חזר ז'בוטינסקי לאודסה כדי לסיים שם את לימודיו ולהתמחות כעורך דין.פעמיים בשבוע היה מפרסם ז'בוטינסקי את רשימותיו ב"נובוסטי", ועד אז ראו בו אנשי האינטליגנציה הרוסית את אחד הפליטוניסטים המובילים של דרום רוסיה.
באפריל 1902 נעצר ז'בוטינסקי על ידי השלטונות. דעותיו על האינדיבידואליזם וכתיבתו לעיתון האיטלקי הסוציאליסטי "אוואנטי!" העיר חשד נגדו. בכלא גילה כי מרבית העצורים הפוליטיים הם יהודים, ושם גם פגש נוער המהפכני על ערכי המוסר שלו, אשר יצרו אצלו רושם רב.




התעוררות תודעתו הלאומית:


באביב 1903 התחוללו פרעות בעיירה דובוסארי שבאזור אודסה. כשהתגבר החשש באודסה מפני פרעות נוספות, התקומם ז'בוטינסקי ושלח מכתבים אל מנהיגי הקהילה ובהם הצעה לארגון יחידות הגנה ליהודים. כשנודע לו כי ארגון הסטודנטים היהודיים "ירושלים" ארגנו , לראשונה בתולדות יהדות רוסיה, יחידת הגנה עצמית. ז'בוטינסקי מיהר להצטרף לשורותיה. יחד עם מאיר דיזנגוף פעל להשגת סכומי כסף גדולים לרכישת נשק ליחידה.
בתחילת אפריל, בפסח, התחוללו פרעות קישינב. הזעזוע שעוררו בקרב היהודים נלוו גם שינויים בתפיסת היהודים לגבי הכבוד העצמי והתקוממות נגד הדיכוי. ז'בוטינסקי גם הושפע מאוד מהמאורעות, והצטרף סופית אל המעש הציוני.




פעילות נמרצת בשירות הציונות:


בתקופה זו נכנס ז'בוטינסקי באופן נמרץ לפועליות הציוניות. הוא התחיל בפרסומים ומאמרים רבים. בזמן שאותו כינה "תקופת נדודי" היה עובר בין הסניפים הציוניים ברוסיה ומקים סניפים חדשים במקומות שבהם לא היו קיימים,הוא המשיך להפגין על ידי כישרונותיו בכתיבה ויכולתיו בדיבור משכנעת. מימי ז'בוטינסקי ברומא ובברן הייתה לו היכרות טובה עם האידאולוגיה המרקסיסטית והוא הפנה אותה למאבקו בתנועת "הבונד" והתנועות הסוציאליסטיות. קשרים אלו צברו כוח והשפעה גדולה אצל יהודי רוסיה ופולין.
לאחר הפרעות נפגש ז'בוטינסקי עם חיים נחמן ביאליק ועם המנהיגים הציוניים מנחם מנדל אוסישקין וזאב ולדימיר טיומקין. הפעולות הציוניים באודסה ראו בז'בוטינסקי אדם ראוי ובעל מעלה ובחרו בו כציר מטעמם לקונגרס הציוני השישי שנערך בסוף אוגוסט 1903. קונגרס זה היה האחרון שבו השתתף הרצל, זה היה פעם ראשונה ויחידה שפגש את הרצל. הוא התרשם ממנו והעריץ אותו ומאז ראה את דרכו כממשיכי הרצל.
בשנים האלו היה ז'בוטינסקי אחד הראשונים בפובליציסטים של ציוני רוסיה. עבר בשנים אלו מאודסה לפטרוגרד ושם הצטרף למערכת העיתון "ראזסוויט". מאמריו בעיתון, דנו בעיקר בענייני סיקור מאבקים לעצמאות לאומית באירופה. הציבו אותו כאחד מראשוני הכותבים הפוליטיים של יהדות רוסיה.
ב-1905 היה ז'בוטינסקי ממקימי "הליגה להשגת זכויות חוקיות ליהודי רוסיה". הוא עמד בראש הזרם הציוני של הארגון ויצא עם מצע ציוני לבחירות לפרלמנט הרוסי.
ב-1906 התקיימו כנסים של העיתונות היהודית ברוסיה, ז'בוטינסקי היה המוביל בניסוח ההצעה: "למה צריך לתת ליהודי רוסיה מעמד לאומי עצמאי?" ז'בוטינסקי הוציא לאור סדרת מאמרים ובהם פתרונות לבעיות היהודים בתחומי רוסיה, ובכלל זה הצעה לאוטונומיה לאומית וזכויותיהם בחוק. רעיונותיו היו חלק משמעותי מהחלטת ועידת הלסינגפורס מאותה שנה, שלדעתם יש לתת זכויות לאוטונומיה לאומית למיעוטים.
לאחר מערכת הבחירות השלישית בה נכשל, עבר ז'בוטינסקי לוינה, שבה התנהלו אותה מאבקי מיעוטים כדי להשיג זכויות. ז'בוטינסקי המשיך לשלוח אל עיתוני רוסיה :כתבות, מאמרים, ביקורות ותרגומי שירה ותיאטרון. לקראת סוף השנה הפליג ז'בוטינסקי, לראשונה בחייו, לסיור בארץ ישראל.
ב-1909 פרסם יעקובס כהן, מראשי הוועד הציוני, ספר ובו דרישות לאוטונומיה יהודית בארץ ישראל. ז'בוטינסקי חשב כי הצהרה יומרנית וקיצונית ותהרוס את מאמצי הציונים אצל הטורקים. בנוסף הוא ראה בכך "הפקר" של דרכי פעולות לא מסודרות וללא תוכנית, ולכן התפטר מתפקידו, וכך אמר: "קיבלתי את הספר ונבהלתי... בלב תמים דרש יעקובס אוטונומיה וממשלה עברית... וגם צבא עברי... והכל תיכף ומיד: צה"רי לפני מתן תורת הצה"ר! זוהי האירוניה של הגורל: שדווקא אני ולא אחר, נבהלתי מהרעיונות האלה..." ( מתוך- -- סיפור ימי, 80-81 )
בקונגרס הציוני ה-11, באוגוסט 1913 החליטו להקים אוניברסיטה עברית בירושלים. ז'בוטינסקי קיווה שמזה שיתחילו להקים מוסדות חינוך עבריים. הוא ביקש תרומות לבנייתה ויצר קשרים עם אנשי מדע יהודיים. אולם התכנון המקורי של הוועדה בהשפעת ד"ר חיים ויצמן תכננו להשיג תרומה גדולה מהברון רוטשילד והחליטו שבירושלים יקום מכון מחקר מדעי. ז'בוטינסקי ניסה לשנות את ההחלטה אך ללא ההצלחה. והויכוח נתקע באמצע עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה.




הקמת הגדודים העבריים:

ז'בוטינסקי נשלח למערב אירופה במלחמת עולם הראשונה, הוא החליט שהיהודים לא יעזרו במלחמה אלא עם יתארגנו ככוח יהודי מסודר. ולכן ז'בוטינסקי עזב את עמדתו. הוא עבר בין מקומות שונים כדי לאסוף יהודים. בדרכו הוא פגש את יוסף טרומפלדור. טרומפלדור עזר לז'בוטינסקי, ובסופו של דבר הוקם גדוד יהודי במסגרת צבא בריטניה שהופקד על הובלת אספקה בקווי הלחימה הראשונים של קרב גליפולי. זה לא היה מספיק לז'בוטינסקי , ורצה להקים יחידה יהודית לוחמת. הוא עבר בין מקומות בניסיון לשכנע אנשים כדי לקדם את שאיפותיו. בסופו של דבר ז'בוטינסקי פגש את ראש ממשלת בריטניה והוא הסכים לבקשותיו. ב-1919 שלח ז'בוטינסקי מכתב לשר המלחמה שבו הזכיר את ההבטחה, לתת לגוף הלוחם היהודי שם וסמל עבריים. הדבר התקיים ושרידי שלושת הגדודים שהוקמו אוחדו לגדוד אחד תחת השם "הראשון ליהודה" ולו סמל המנורה.
אפשר לומר כי בהקמת הגדודים הכניס ז'בוטינסקי ממד חדש לציונות שעסקה עד אז בהתיישבות והתנהלות מדינית, וזה היה הממד הצבאי וזכות היהודים להלחם בכוח על מולדתם.



"מגן ירושלים":
לאחר מכן עבר ז'בוטינסקי ומשפחתו לירושלים לזמן קצר. באותה תקופה נהג לפרסם מאמרים בעיתון "הארץ". בתחילת 1920 התריע ז'בוטינסקי כי לקראת חגיגות חג נבי מוסא עשויות לפרוץ מהומות מצד הערבים. כשראה כי לא מקשיבים לו, הוא ארגן עם פנחס רוטנברג 600 צעירים בני ירושלים ומשוחררי הגדוד העברי שהיו ליחידת ההגנה העברית הראשונה בארץ ישראל. אימון הקבוצה התבצע בגלוי.ז'בוטינסקי העביר למושל ירושלים הצעה לגייס את היהודים למשטרה. בחג הפסח תר"פ (אפריל 1920) פרצו המאורעות בירושלים. מיד בתחילתם אסרו הבריטים את ז'בוטינסקי ו-19 בחורים מכוח ההגנה תחת אשמת ביזת רכוש, הפרת סדר ואונס. ז'בוטינסקי נכלא בכלא עכו ונגזרו עליו 15 שנות מאסר. בכלא ניהל ז'בוטינסקי מאבק שאותו ראה כפוליטי יותר מאשר כסוגיה משפטית. מאסרו עורר סערה בדעת הקהל בארץ ובעולם,והמשפט נפתח מחדש ועונשו של ז'בוטינסקי הומר לשנת מאסר ולגבי שאר המגינים לחצי שנה.



חברותו בהנהלה הציונית:

ז'בוטינסקי המשיך בניסיון להקמת כוח צבאי יהודי בארץ ישראל. כמפקדם של כוחות ההגנה הראשונים, הוא לא ראה די בכך, אלא רצה להקים כוח תמידי גלוי כחלק ממאמצי הציונות שהתחוללו בארץ. הוא נעזר בויצמן ונחום סוקולוב. כחבר המחלקה הוביל ז'בוטינסקי את ההתנגדות להקמת כוח צבאי ערבי-יהודי. מצד שני לא קיבלה ההסתדרות את עמדתו בהקאמת יחידה צבאית יהודית, אלא העדיפה כוח מחתרתי שישמש להגנת יישובים בלבד.
ז'בוטינסקי נסע לארצות הברית כדי לקדם את ענייני הציונות. במשך הזמן נקטל בבעיות- שלא שמעו ופעלו לפי דבריו ולא היה מסוגל עם זה יותר, ובסופו של דבר הודיע על התפטרותו מההנהלה הציונית ועזב את ההסתדרות הציונית.



נשיא הצה"ר וראש בית"ר:
באפריל 1925 התרכזו בפריס נציגי קבוצות "תומכות ז'בוטינסקי" וכינו את עצמם "הציונים הרוויזיוניסטים"- התארגנות שהתגבשה על ידי "ברית הציונים הרוויזיוניסטים" (בקיצור: הצה"ר). הצה"ר הוגדרה כתנועה הפועלת במסגרת הציונית. ובתור העומד הראשי, ז'בוטינסקי חזר אל פעולות הציוניות.
בשנים אלה קמה גם תנועת הנוער בית"ר, וז'בוטינסקי גם עמד בראשה. במשך שנותיו האמין כי "גלגל המנוף בחיי הציבור - זהו הנוער!" (מתוך "הארץ", 3.11.1926) צעירי בית"ר התחנכו על ברכי תורתו האידאולוגית של ז'בוטינסקי, כאשר ערכיה העיקריים היה " שלילת העירוב בין סוציאליזם לציונות",חינוך לחלוציות ולצבאיות. אומרים שז'בוטינסקי נתן את כישרונו לתנועה הציונית ולמפלגה הרוויזיוניסטית, אך לבית"ר נתן את נשמתו וכל אהבתו.
ב-1926 הגיע ז'בוטינסקי לביקור בארץ ישראל, היה זה התרגשות רבה. בירושלים, בחיפה ובתל אביב התמלאו האולמות כדי לשמוע את דבריו. משם המשיך למסעות הסברה בארצות הברית ובארצות הבלקן אשר הביאו להצטרפות חברים חדשים רבים להצה"ר. ז'בוטינסקי נסע למקומות רבים וניסע לשכנע אנשים לעלות ארצה אך ללא הצלחה. ז'בוטינסקי רצה להעיד בעניין פרעות תרפ"ט, אך ההנהלה הציונית לא קיבלה את הצעתו ולכן החליט לעזוב ללונדון. לפני שיצא ז'בוטינסקי נאם בתל אביב ל-6,000 איש על ביקורת נגד וויתורים לערבים ומדיניות ההסתדרות הציונית. הנציב לא היה מרוצה מדברו, ולכן לאחר שיצא לאירופה הבריטים לא הרשו לו לחזור ולהיכנס לארץ. ז'בוטינסקי לא חזר לארץ עד סוף ימיו.



מות ז'בוטינסקי:
בזמן מלחמת העולם השנייה יצא ז'בוטינסקי לארצות הברית במשלחת הסברה של הצ"ח למען הקמת צבא עברי. הוא ביקר במחנה קיץ של בית"ר באזור ניו יורק, ובכ"ט בתמוז ת"ש, 4 באוגוסט 1940, קיבל שבץ ונפטר. (הוא היה היחיד שידע על מחלה בליבו).מותו הפתאומי הדהים את חסידיו ומתנגדיו.לפי העיתון "דבר" מ-8 באוגוסט הודיעה משטרת ניו יורק על ההלוויה ש- "הייתה זו ההלוויה הגדולה ביותר שניו יורק ראתה". ז'בוטינסקי נקבר בבית העלמין ניו מונטיפיורי בלונג איילנד.
בקשתו האחרונה, שנכתבה בנובמבר 1935, הייתה להעלות את עצמותיו לארץ ישראל רק כשהיא בפיקוד ממשלה עברית. וב-15 במרץ 1964ראש הממשלה לוי אשכול העלה את עצמותיו של זאב ורעייתו יוהנה לארץ ישראל. הם קבורים בהר הרצל בירושלים.


סיכום פעולותיו:
במהלך שנות פעולתו, ז'בוטינסקי יצא נגד הזרם המרכזי בתנועה הציונית. הוא התנגד לאופייה הסוציאליסטי של הציונות ושל ההתיישבות, ושמדינה תתפשר במשא ומתן עם הבריטים, ולמדיניות נגד האלימות הערבית. בניגוד לזרם המרכזי של התנועה הציונית, אשר הדגיש את ערכי ההתיישבות ופיתוח הארץ, ז'בוטינסקי הדגיש את הממד הצבאי וזכות היהודים להלחם בכוח על מולדתם. ז'בוטינסקי ראה בחזונו צבא יהודי גלוי ועצמאי בארץ ישראל- חזון אשר לא זכה לראות את התגשמותו.
ז'בוטינסקי היה אדם שמשך אליו בכוח אמונתו החזקה תומכים וחסידים. זרם שלם בציונות שנבנה סביב רעיונותיו ודמותו.המחלוקת העזה בין ז'בוטינסקי ותומכיו לבין יתר מנהיגי הציונות, הביאה אותו בסופו של דבר לפרישה מההסתדרות הציונית, ולהקמת הסתדרות ציונית "אלטרנטיבית". תנועת הפועלים ראתה בו ובתנועתו,יריב אידיאולוגי ונשארה גם שנים לאחר מותו. הוא גם השאיר אחריו נכס תרבותי גדול של יצירות ספרותיות, תרגומים, נאומים ומאמרים ברמה אומנותית גבוהה.
ז'בוטינסקי,היה מגדולי המנהיגים הציוניים והוגי הדעת היהודים בעת החדשה. ובגלל חשיבותו ופעולותיו יש בניינים ורחובות שנקראו על שמו, ויום להזכרתו.


ביבליוגרפיה מוערת:


http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%96%D7%90%D7%91_%D7%96%27%D7%91%D7%95%D7%98%D7%99%D7%A0%D7%A1%D7%A7%D7%99

ויקיפדיה- זאב ז'בוטינסקי.

http://www.knesset.gov.il/lexicon/heb/zabotinski.htm
אתר הכנסת:
ז'בוטינסקי, זאב (ולאדימיר) (1940 ‎-1880 )

**http://www.amalnet.k12.il/meida/masa/articles/jews0207.asp**
מסע עבר היהודי בעקבות ארבע משפחות יהודיות באירופה:
זאב ז'בוטינסקי.

http://www.geocities.com/zeev_jabotinsky /
תולדות חייו של זאב זבוטנסקי

http://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=581
אתר הספריה של מטח:
זאב ז'בוטינסקי (1880-1940)