harav.jpg |{{ 1885- ר' ישכר שלמה טייכטל נולד בהונגריה 1936- הרב שולח מכתב שמתפרסם ב"יידישע צייטונג" ושם הוא טוען כי בניין הארץ הוא חילול הקודש וטמואת הארץ העליונה 1942- הרב בורח מסלובקיה להונגריה ממאימת הנאצים 1994- ספרו של הרב "אם הבנים שמחה" יוצא לאור בבודפסט 1944- הרב מועבר למחנה סרד ומשם לאשוויץ 1945- הרב ישכר שלמה טייכטל נרצח בידי המרצחים הנאצים}}|

רקע היסטורי:


מאז גלה ע"י מהארץ הוא לא הפסיק לחלום עליה ולבהתגעגע אליה. סביב ארץ ישראל נקשרו סיפורים אגדות וחלומות רבים ובמשך השנים בשעות מצוקה קושי ומשבר תמיד תלו בה היהודים עיינים. בתחילה עוד היתה השיבה לארץ ישראל חלום ריאלי אך עם השנים הפכה השיבה לארץ למעין חלום, נס פלאי- מתנה משמים. על רקע התגברות הצרות וחוסר אמונה בגאולה קמו כל מיני תנועות משיחיות שהלהיבו את העם מצד אחד ומצד שני מרטו את עצביו. בעקבות כך בתור תגובה ובתור דאגה לעם שיחזיק מעמד הוקפאו המחשבות על גאולה וכמעט שלא נלמדו הלכות משיח וגאולה, במקום זה עלתה אמונה תמימה שכשהקב"ה ירצה הוא יגאל אותנו בלי מאמצים מצידנו, ולמרות זאת המשיכו לשלוח תרומות לארץ ישראל, אך לא מעבר לזה. באותה תקופה קמה תנועת ההשכלה באירופה והאנשים חיפשו דרך לשלב בינה לבין היהדות, כאשר הם לא מצאו דרך לפשר בינהם הם עזבו את היהדות ופנו לאמונות אחרות בינהם הנצרות, לאט לאט התפתחה תנועת הרפורמה שניסתה למשוך את היהדות לכיוון הנצרות. ראשי הקהילות ראו שתנועת הרפורמה משפיעה לרעה על היהודים ולכן החליטו לייסד קהילות חרדיות נפרדות, כמובן שהיו כאלו שהתנגדו אך הם היו רחוקים מהמאורעות. וכך נוצר מצב של שני עולמות מזרח אירופרי-שמרני, חרדי בעצם ומערב אירופאי-מתקדם, בעל השכלה ותרבות. המשכילים היהודיים התנגדו ללקשר עם א"י ואילו החרדים ששמרו על היהדות המסורתית, בהם היה נטוע רגש קדוש כלפי א"י.
אם כך, איך קרה שהחרדים התנגדו לישיבה בארץ אם הם היו להם כלפיה רגשות קדושים?! משכילים רחוקים מהקהילה והמסורת הגיעו עם הצעה לפיתרון הבעיה של היהודים- שיבה לארץ. הצעה זו התקבלה בדרכים שונות בקרב החרדים, היו כאלו שראו בכך חזרה אל המקור אל היהדות והיו כאלו שהחליטו לשתוק בהתחלה וכשהתעמולה הלאומית פנתה לכיוונים של "ככל הגויים" ושל "אומה ככל האומות" הם ראו בכך עוד ניסיון להרחיק את היהודים מהתורה והחליטו להתנגד לעליה. את ההבדלים שבין אהבתם לא"י והתנגדותם ללאומיות הם הסבירו בכך שלא ייתכן שע"H מעשים חילוניים תבוא הגאולה והם החליטו להמשיך במה שהיה בעבר- אמונה שהמשיח יבוא כאשר הקב"ה ירצה בכך.

קורות חייו של הרב:


הרב ישכר שלמה טייכטל נולד ב- תרמ"ה 1885, למד בפרשבורג שהיא כיום בוטיסלבה בירת סלובקיה, שימש כרב, ראש ישיבת אב"ד וכמורה הוראה בקהילה היהודית שהתגוררה בעיירת המרפא פשיטיאן הנמצאת במחוז נייטרה שבמערב סלובקיה והוציא שני כרכים של שו"ת הלכה "משנה שכיר". עד השואה החזיק כרוב רבני הונגריה בדעות אנטי ציוניות, הוא שימש כעוזרו של הרב חיים אלעזר שפירא האדמו"ר ממונקאץ בעל "מנחת אליעזר" שהיה מן המתנגדים החריפים ביותר של הציונות. בשנת 1942 הוא ברח מסלובקיה להונגריה מאימת הכיבוש הנאצי שם התחבא בעליית גג. אירועי השואה גרמו לו לבחון את השקפותיו מחדש, הוא החל לראשונה לבחון את סוגיות הגלות והגאולה, גאולה דרך הטבע ויישוב א"י והיחס לבוניה החילוניים. כתוצאה מחיבוטי הנפש הוא שינה את דעתו והפך לתומך בצינות ובעליה לארץ. את דעותיו הוא העלה לכתב בספרו "אם הבנים שמחה" ששימש כאחד מספרי היסוד ציונות הדתית. בין השאר מובאת בספר ביקורת חריפה על הרבנים שעזבו את קהילותיהם בשואה וברחו למקומות מפלט, עד כדי תליית דם הקורבנות בראשם, והאשמתם בהעדפת כס הרבנות על פני עלייה לארץ. את הספר כתב ברובו בעליית גג בבית בו הסתתר מאימת הנאצים, בצטטו מאות מקורות מהזיכרון בלבד. הספר יצא לאור בבודפשט בשנת תש"ג 1944. ב1944 ההונגרים התחילו לשלוח את היהודים למחנות, וטייכטל, ששמע שהמשלוחים מסלובקיה הופסקו, החליט לברוח בחזרה לסלובקיה. בספטמבר 1944, אחרי דיכוי המרד הסלובקי, טייכטל, כמו יהודים אחרים משארית קהילת פישטיאן הועבר למחנה סרד ומשם לאשוויץ , עדי ראיה מספרים שנרצח על ידי אוקראיני כיוון שהגן על יהודי אחר שבקש מים (בגרסה אחרת - לחם) בי' בשבט תש"ה 1945. על פי עדות של אחד הנוכחים, מילותיו האחרונות היו: "הפיצו את מעיינותי חוצה ".

דילמות בחייו של הרב:


-הרב היה צריך בנסיונו לשכנע אנשים לעלות לארץ ללכת נגד כל מה שחונך גדל וחי על פיו, נגד דברים שהאמין בהם כל חיי.
-הרב היה צריך בתקופה קשה של שואה בתקופה של דיכאון עצב וחוסר אמונה לשכנע את כולם שיש עוד תקווה שא"י היא התשובה לבעיות, היה עליו להוציא אנשים מהדיכאון ולשכנע אותם.
-הרב היה צריך להביע הסכמה עם מעשיהם של חילונים- כופרים בדת, אנשים שלא קיימו תורה ומצוות שלא קיימו את דברי האלוקים- בניגוד מוחלט אליו שכל חייו היו מבוססים על אמונה בה'.

מחידושיו של הרב טייכטל:


הרב הקים במובן מסוים את הציבור הדתי לאומי, בעקבות שיכנועיו של הרב בתקופת השואה הומאמרים בספרו שהתפרסם שנה לפני שנרצח התפתחה בקרב היהדות תנועה דתית לאומית- תנועה האומרת שעמ"י צריך לחיות בא"י שרק כאן נוכל לקיים תורה ומצוות בדרך של שלום.

"כתב הגנה":


ר' יששכר טייכטל חי בתקופה של שואה, את דבריו הוא כתב מתוך עמקי ליבו ונפשו בשעות של מצוקה נוראית, הרב לא היה סתם אדם שכותב תחושות, הוא התבסס על ידע של שנים, הוא למד רבות והתעלה בידיעותיו, הדברים שכתב הם דברים שכל בן אדם שיקרא אותם יהיה חייב להתייחס אליהם בכבוד ולא בזלזול. הדברים שלו נותנים איזהו שהוא אישור ומעבר לזה לציונות הדתית,
אנשים יתייחסו לדבריו בכבוד בגלל שהוא כתב אותם מתוך משהו עמוק וכואב אך גם אמיתי, נכון ומבוסס על דברים קודמים.

ביקורת:

התבקשנו לכתוב ביקורת על הדמויות בהם אנו עוסקות,
אם הייתי רוצה הייתי יכולה לכתוב אחת אני מניחה שהייתי יכולה
אך איני חושבת שיש לי הסמכות לבקר רב גדול וחשוב כל כך,
איני עומדת בנעליו ואיני יודעת את המניעים לדברים שאמר, כתב או עשה.
עלינו לדון כל אדם לכף זכות ולא ישר לחפש דברים רעים ושליליים ולכן אין בכוונתי לכתוב עליו ביקורת,
יום טוב!



"פגישה מטלטלת" מאמר של יואל יעקובי באתר בשבע על ר' מרדכי רוזנפלד ופגישתו עם הרב טייכטל.
מבוא לספרו של הרב טייכטל "אם הבנים שמחה" שנכתב ע"י יעקב יעקובי.
"יומנן השואה של הרב טייכטל" המאמר מספר על קטעים של הרב טייכטל מתקופת השואה שנמצאו או הועברו לאנשים בינהם יומנו של הרב טייכטל מתקופת השואה
"יששכר טייכטל" מאמר המספר על קורות חייו של הרב ישכר שלמה טייכטל
  • "אם הבנים שמחה"
ספרו של הרב טייכטל שנכתב בזמן השואה, הוא החל לכתוב אותו כאשר קציני גסטפו ביצעו חיפוש
בבית שבו הסתתר הרב עם עוד כמניין יהודים. לפתע פרץ תינוק בבכי. אביו, שחשש פן
יסגיר בבכיו את כולם, כיסה את התינוק בשמיכה. זה התחיל להכחיל ואימו ניסתה להסיר
מפניו את השמיכה. תוך כדי המאבק המזעזע בין האב והאם, החל הרב טייכטל לכתוב את
חיבורו.