קורות חיים


דוד בן -גוריון נולד כדוד גרין בי"ז בתשרי תרמ"ז, בעיירה פלונסק שבפולין (שהייתה בתחום האימפריה הרוסית). למד ב"חדר" מסורתי, ואחר כך ב"חדר" מודרני שהקים אביו, אביגדור גרין, שהיה מראשוני החברים בתנועת "חובבי ציון".
חרף גילו הצעיר, הקים יחד עם חבריו את אגודת "עזרא", שהכשירה את חבריה לקראת עלייה לארץ ושמה לעצמה מטרה להחיות את השפה העברית. ב-1906, כאשר היה בן 20, עלה ארצה.
בשנותיו הראשונות בארץ היה חקלאי ועבד בעבודה חקלאית במושבות סג'רה (שם היה גם שומר), מנחמיה וזכרון יעקב, בכפר סבא ובחוות כנרת. הוא הצטרף למפלגה הציונית-סוציאליסטית "פועלי ציון", וב-1907 הצליח להוסיף למצעה את הסעיף: "המפלגה שואפת לעצמאות מדינית לעם היהודי בארץ הזאת".
ב-1909 היה ממקימי ארגון "השומר", ומאוחר יותר נבחר בוועידת "פועלי ציון" שהתקיימה ב-1910 להיות בין מקימי העיתון "האחדות", ביטאונם של "פועלי ציון" בירושלים. מאותה שנה שימש אחד מעורכי "האחדות". על מאמרו הראשון חתם בשמו החדש "בן גוריון", על שם יוסף בן גוריון,
במלחמת העולם הראשונה, בזמן שבן גוריון שהה בארץ, האשימו התורכים אותו ואת חברו יצחק בן צבי בחתרנות וגירשו אותם מהארץ. השניים הגיעו ב-1915 לארצות הברית והמשיכו שם בפעילות ציונית, שבמסגרתה הקימו את תנועת "החלוץ". בניו יורק פגש בן גוריון בפולה מונבז, ולאחר היכרות קצרה, נישאו השניים בטקס אזרחי.
ב-14 במאי 1948 (ה' באייר תש"ח) קרא דוד בן גוריון את מגילת העצמאות בטקס ההכרזה על הקמת מדינת ישראל שנערך בתל אביב, והיה ראשון החותמים עליה.מיד עם הכרזת המדינה נערכה פלישת צבאות ערב לישראל. מספר ימים לפני הקמת המדינה (30 באפריל) נתן בן גוריון את הפקודה להקמת צה"ל. כראש הממשלה ושר הבטחון ניהל את המערכה במשך כל תקופת מלחמת העצמאות, עד לנצחון והסכמי שביתת הנשק, בראשית שנת 1949.
שתים מהחלטותיו, שהיו שנויות במחלוקת ואשר שיקפו את מדיניותו ליצור צבא אחד ויחיד למדינה הצעירה, הן:
• ההחלטה על הפגזת ספינת הנשק של האצ"ל, "אלטלנה". בן גוריון הורה לעצור את הספינה בכל מחיר והוחלט להפגיזה. כתוצאה מההפגזה, שלוותה בירי לעבר הספינה, נהרגו עשרה אנשי אצ"ל וחייל צה"ל.
• ההחלטה על פירוק הפלמ"ח.

דילמות מרכזיות בחייו של בן גוריון


• כדי לממן את קליטת העלייה, פעל בן-גוריון לאישור הסכם השילומים עם גרמניה, שיחייב אותה לפצות את המדינה על הוצאות הקליטה ועל הסבל והנזק החומרי אשר נגרם ליהודים בתקופת השואה. ההסכם עורר התנגדות ציבורית עזה, שבראשה עמד מנהיג תנועת החרות, מנחם בגין, וכללה גם הפגנה אלימה מול הכנסת שכוונה נגד בן גוריון. למרות זאת, ההסכם אושר בכנסת ונחתם במרץ 1952.
• היישוב היהודי בארץ ישראל ידע שעם סיום המנדט הבריטי, בחצות הלילה, עלולים צבאות ערב לפלוש לארץ כדי לסכל את יישום תוכנית החלוקה של עצרת האו"ם. למרות הסיכון הרב שבהכרזה על הקמתה של מדינת ישראל העצמאית והריבונית, ובניגוד לאזהרות של מנהיגים שונים בעולם שהציעו לדחות את ההכרזה, החליטה מינהלת העם, בלחצו של בן-גוריון, לצאת בהכרזה ההיסטורית.
• התפטר מהממשלה והצטרף כחבר לשדה בוקר. סיפור הצטרפותו של בן-גוריון לשדה-בוקר ידוע ונמצא בכתובים: הוא עבר כאן במאי 1953 בדרכו ממעלה-העצמאות שאז נפרץ, שלח את המכתב בו הוא מתוודה ש"לא קינאתי מעולם באיש או בקיבוץ אנשים…אולם בביקורי אצלכם היה קשה לי לדכא בלבי מעין רגש של קנאה: למה לא זכיתי להשתתף במעשה מעין זה…", אומר ש"לא ראיתי מימי מפעל חלוצי כשדה-בוקר", ומבקש להתקבל בשדה-בוקר. באסיפה שהתקיימה באוקטובר עלו חששות שונים, כמו "אי-נורמליזציה" בחיי המשק, אך כולם מבינים שאי-אפשר לסרב לבקשה וברוב של 7 בעד וללא מתנגדים מקבלים את פולה ודוד בן-גוריון.
חידושים בימיו של בן גוריון
• ב-14 במאי 1948 (ה' באייר תש"ח) קרא דוד בן גוריון את מגילת העצמאות בטקס ההכרזה על הקמת מדינת ישראל שנערך בתל אביב, והיה ראשון החותמים עליה.
• בתקופת כהונתו הראשונה (14 במאי 1948 - 26 בינואר 1954) הוכפל מספר תושבי המדינה, הודות לגל עלייה גדול, מ-650,000 ל-1.37 מיליון. מול חברים בהנהגה שסברו שיש להגביל ולמתן את זרם העלייה, נחרץ בן גוריון בדעתו ששערי הארץ צריכים להיות פתוחים לעלייה חופשית על אף המצב הקשה במדינה. עולים אלו הגיעו לרוב בחוסר כל, בין אם ממחנות העקורים באירופה, ובין אם ממדינות ערב. כדי לקלוט את כולם, הוקמו המעברות כפתרון שיכון זמני, והוכרזה מדיניות כלכלית של צנע, במסגרתה חולקו מוצרי המזון הבסיסיים על פי הקצבה קבועה.









בקורת על הדמות


ב-16 ביוני 1963, בהיותו בן 77, התפטר בן גוריון בשנית מראשות הממשלה וחזר לשדה בוקר. הוא הכריז כי פרישתו הייתה ממניעים אישיים ולא מדיניים וכי בכוונתו לפרוש מן הפוליטיקה ולהתמסר לתחביביו — קריאה בתנ"ך והתעמלות בשיטת פלדנקרייז.
דוד בן גוריון פרש מן הממשלה בפעם השנייה בגלל רצונו להתעסק בתחביביו ,בן גוריון לא היה צריך לפרוש בגלל מניעים אישים הפרישה היתה יכולה להוריד את מדינת ישראל . המדינה צריכה לבוא לפני הצורכים האישים שלך ולתרום את היכולת שלך.