דב גרונר

external image groner.jpg

תאריך לידה: 6 בדצמבר 1912
תאריך פטירה: 16 באפריל 1947
גרונר נולד בעיירה קשוורדה הונגריה למשפחה אמידה והתייתם בגיל צעיר, הוא עלה לישראל ב1940 כחלק מקבוצת מעפילים חברי בית"ר. עם הגעתו ארצה נתפס על ידי הבריטים והושם במעצר בעתלית, עם שחרורו הצטרף לשורות האצ"ל. במהלך מלחמת העולם השנייה, בפברואר 1941, התגייס גרונר לצבא הבריטי ולחם בקרבות באיטליה. הוא שוחרר מהשירות בשנת 1946. עם שחרורו חזר לשורות האצ"ל.
ב-1941 גם נפגשו גרונר ושרה רז לראשונה. הקשר ביניהם נמשך יותר מחמש שנים והם חשבו להינשא.
ב-23 באפריל 1946 נפצע במהלך התקפה על המשטרה הבריטית ברמת גן ונשבה על ידי הבריטים כשלסתו מרוסקת.
ב-1 בינואר 1947 נפתח משפטו של גרונר בבית הדין הצבאי בירושלים. גרונר סירב להכיר בחוקיות בית הדין ששפט אותו וסירב לייצוג משפטי כלשהו. עם קריאת גזר דין המוות קם על רגליו והכריז בעברית: "בדם ואש יהודה נפלה, בדם ואש יהודה תקום!". הוא הוחזר לבית הסוהר והולבש במדי הארגמן של הנידונים למוות.
ב-16 באפריל 1947 הוצא להורג בתלייה על ידי הבריטים ביחד עם שלושה פעילי אצ"ל נוספים - מרדכי אלקחי, אליעזר קשאני ויחיאל דרזנר.

במכתבו האחרון מתא הנדונים למוות כתב גרונר:

"אני כותב את השורות האלה 48 שעות לפני שנוגשינו עומדים להוציא לפועל את רציחתם, ובשעות האלה אין משקרים. והנני נשבע שלו הייתה לי הברירה להתחיל מחדש, הייתי בוחר באותה הדרך שהלכתי בה...".

על שמו של דב נקרא המושב משגב דב. ברחוב ז'בוטינסקי ברמת-גן, מול תחנת המשטרה אותה תקף יחד עם חבריו, הוקמה כיכר בשם "כיכר גרונר" ובה פסל לזכרו מעשה ידיה של הפסלת חנה אורלוף.
external image Hagardom.jpg
.כיכר גרונר



המציאות ההסטורית בה חיה הדמות

השנים: 1938-1947
בארץ ישראל באותן שנים שלטו הבריטים. א"י ניתנה לבריטים כדי שהם יקימו מדינה ליהודים בארץ ישראל כמו שנכתב בהצהרת בלפור-1917. בהתחלה הבריטים ביצעו את משימתם למרות הלחץ הערבי הקשה, אך לאט לאט הבריטים התחילו להעדיף את הערבים וגרמו נזק קשה לעם היהודי. במאי 1939 פורסם ה"ספר הלבן"- מסמך שביטל את התחייבויות בריטניה בהצהרת בלפור ושם סוף לתקווה הציונית. אז התחיל המאבק של היישוב היהודי בבריטים. בנתיים באירופה התקיימה מלחמת העולם השניה. מיליוני יהודים מתו, אך היו כאלה שהצליחו בכל זאת להמלט ורצו לעלות לארץ ישראל ולהתחיל לחיות חיים חדשים, אבל לא יכלו לממש את חלומם, כי הבריטים לא איפשרו כניסה לא"י. הם גורשו והצטרכו לחזור בחזרה לאירופה- למקום שגרם להם כל כך הרבה עצב, סיוטים... שם איבדו את כל מה שהיה להם. המחתרות- ה"הגנה", האצ"ל, והלח"י נלחמו בבריטים בפעולות חבלה, התנקשו באנשי השלטון ועשו הרבה צרות לבריטים. בפעולות ובהתנקשויות הללו נמצא סיפורם של עולי הגרדום, ביניהם דב גרונר שבו נעסוק בעבודתנו.


דילמות מרכזיות בחיי הדמות



- דילמת ההצטרפות לאצ"ל- דילמה בסיסית ומרכזית בחיו של כל חבר שהצטרף לאחת המחתרות, ולאצ"ל בפרט
כי הצטרפות לאצ"ל כוללת רדיפה לא רק ע"י הבריטים, אלא גם ע"י יהודים רבים שלא הסכימו לדעתם ולדרך פועלם של אנשי האצל. וכמובן שההחלטה כרוכה בסיכון חיים ברור.


ב-23 באפריל 1946 יצאו 40 לוחמי אצ"ל לתקוף את תחנת המשטרה הבריטית ברמת גן. מטרת המבצע הייתה להשתלט על הנשק הבריטי ולפגוע בכבודו של השלטון הבריטי. דב גרונר השתתף בפעולה זו. תפקידו היה לפקד על יחידת הסבלים שהיו צריכים להעמיס את הנשק והתחמושת. במהלך הפעולה, בזמן שעסקו בהעמסת הנשק והתחמושת על המשאית נפתחה עליהם אש בריטית. 4 לוחמים נהרגו ו-5 נפצעו. גרונר נפצע מכדור בלסת ונשאר מוטל פצוע בזמן שאנשי האצ"ל נסוגו ולא שמו לב להעדרו. הבריטים העבירו אותו לבית החולים "הדסה"
בת"א, תחת משמר כבד, כאשר לסתו מפורקת.משפטו של גרונר נפתח ב-1 בינואר 47 בבית- הדין הצבאי בירושלים. גרונר סירב להכיר בחוקיות בית- הדין ששפט אותו וסירב לייצוג משפטי כלשהו. כשקראו את גזר-דין המוות גרונר קם על רגליו ואמר בעברית: "בדם ואש יהודה נפלה, בדם ואש יהודה תקום". הוא הוחזר לבית הסהר לתא הנידונים למוות. הוא עמד בפני דילמה גדולה, כי היה מודע לעובדה, שאם יקבל ייצוג משפטי ראוי, ולא יסרב לקבל את החוק- דבר שיתקבל כהסכמה לשלטון הבריטי- הוא יוכל לקבל חנינה, אך בכל זאת העדיף לעמוד על עקרונותיו. זו היתה דילמה גדולה ומרכזית בחיו של גרונר, דילמה של חיים או מוות.

בשנת ת"ש, באוקטובר 1940, עלה ארצה בספינת מעפילים שהוא היה בין מארגניה. נתפס וישב שישה חודשים במחנה המעצר בעתלית. משם יצא לפלוגת הגיוס של בית"ר בראש פינה ולשורות האצ"ל
זו הייתה עוד דילמה בחייו של גרונר, מכיוון שלהיות בין מארגניה של ספינת מעפילים, כרוך בסיכון רב, כאשר על כתפיך יש עוד כמה מאות מעפילים, שעברו זוועות קשות באירופה, שסחטו מהם את כל כוחם ואת שמחת חייהם, ועכשיו חייהם תלויים בגרונר ושאר מארגני ספינת המעפילים. כמובן העובדה שהם עושים מעשה שמנוגד לחוק הבריטי השולט בארץ, מוסיף רבות לסיכון שבפעולה, שאם תיחשף יענישו את המעפילים ובמיוחד את מארגני הספינה.



דברים שהדמות חידשה בעולם הציוני

כשמסתכלים על קורות חייו של דב גרונר, אי אפשר להגיד באופן נחרץ, שהוא חידש משהו משמעותי בעולם הציוני לדורותיו. אך עצם היותו חבר באצ"ל, עם כל הסכנות והקשיים שכרוכים בכך, הוא בעצם חידוש, כאשר השתתפות בפעולות מסכנות חיים, כמו הפעולות האלה, שדורשות יכולת והקרבה גדולה כל כך, נוגדים בעצם את טבעו ההישרדותי של האדם.
כאשר התנגד לקבל את חוקיו של השלטון הבריטי, דב גרונר חידש את משמעות ההליכה עפ"י העקרונות, ועפ"י הדברים שאדם מאמין בהם.
נכונותו להתמסר למלחמה על ארץ ישראל, והקרבת נפשו, מראה על היותו אדם אידיאליסטי אשר לא מוותר על דרכו, שהוא רואה, כמובן, כנכונה.
מדבריו בבית המשפט:
",כי זאת עליכם לדעת: אין כוח בעולם שיוכל לנתק את הקשר בין עמ"י ובין ארצו היחידה, ומי שניסה לנתקו, ידו תקוצץ וקללת האלוקים תהיה רובצת עליו,עדי עד".




"כתב הגנה"

יש הרבה מה להגיד ל'הגנתו' של דב גרונר, מכיוון שאנו יודעים על מעשי גבורה יוצאי דופן שהוא עשה, אך ורק כדי לאפשר הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, ואשר היו מעשים של חירוף נפש אמיתי.
  • גרונר עמד על עקרונותיו לאורך כל הדרך, ונלחם למען המדינה שבדרך, עד הסוף, עד המוות. הוא הקדיש את חייו ואת כל המשאבים האפשריים על מנת להקים מדינה ליהודים- בארץ ישראל. הוא השתתף בפעולות של האצ"ל, שהיו כידוע, פעולות מסוכנות, שבהן היתה סכנת חיים של ממש, בתוכן הפעולה במשטרה הבריטית ברמת- גן, שהובילה לבסוף אל מותו, בגרדום. וגם אז, אפילו אז לפני המוות, דב גרונר לא נכנע, אפילו לאיום הגדול ביותר- מוות בייסורים.
גרונר מראה לנו איך נראה ופועל אדם שמקריב את חייו, פשוטו כמשמעו, למען המדינה.
ובעצם,בזכות אנשים כמו גרונר, שעשו את הכל כדי שאנחנו נוכל לחיות כאן היום, הוקמה המדינה.


ביקורת על דב גרונר

הביקורת שאנו מפנות כלפי דב גרונר, היא על הצטרפותו למחתרת הקיצונית האצ"ל. האצ"ל פרשו מההגנה ומהפלמ"ח כי לא הסכימו לדעותיהם ולדרך פועלם ,העדינה מדי לדעתם, והקימו את הלח"י והאצ"ל שהיו קיצוניים בדעתם ונקטו בפעולות טרור של ממש. לא רק הבריטים רדפו את אנשי האצ"ל, אלא גם היהודים, שרובם לא הסכימו עם דרכם ודעתם הקיצונית של אנשי האצ"ל. מכיוון שהיו צריכים לברוח ולהתחבא מן הבריטים, הם לא יכלו לחיות חיים רגילים, אך מכיוון שגם היהודים רדפו אותם, אנשי האצ"ל לא יכלו להיעזר אפילו באחיהם היהודים, והתקשו מאוד להתחבא ולא להתגלות. לדעתנו, דרכם של אנשי האצ"ל והלח"י קיצונית מידי ולא מועילה, ביחס לדרכם של אנשי ההגנה והפלמ"ח. זוהי נקודת הביקורת העיקרית שלנו כלפי דב, ולדעתנו נכון היה להצטרף להגנה או לפלמ"ח, ולא למחתרת כה קיצונית בפועלה. אך מכיוון שזו הייתה דעתו, ועם דרכם של אנשי האצ"ל הוא הזדהה אנחנו יודעות שהוא היה חוזר על החלטתו גם אם היתה הזדמנות לשנותה. גרונר אפילו אמר זאת בפירוש במכתבו אחרון מתא הנידונים למוות:
"אני כותב את השורות האלה 48 שעות לפני שנוגשינו עומדים להוציא לפועל את רציחתם, ובשעות האלה אין משקרים. והנני נשבע שלו הייתה לי הברירה להתחיל מחדש, הייתי בוחר באותה הדרך שהלכתי בה...".






http://www.daat.ac.il/encyclopedia/value.asp?id1=786
מתוך אתר דעת- סיפור חייו ומותו של דב גרונר (בעיקר המשפט) וציטוטים.

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%93%D7%91_%D7%92%D7%A8%D7%95%D7%A0%D7%A8
מתוך אתר ויקיפדיה-הרקע של דב גרונר וסיפור הפעולה בר"ג.

http://www.daat.ac.il/DAAT/ezrachut/begin/48_2-2.htm
מתוך אתר דעת- סיפור הגבורה של דב גרונר ושאר עולי הגרדום.


http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?itemNo=529971&contrassID=2
מתוך אתר הארץ- מכתב מתא הגרדום, סיפור הפעולה והמשפט.

http://www.etzel.org.il/people/frame.htm
מתוך אתר אצ"ל- תקציר חייו של דב גרונר.

http://www.tzafonet.org.il/rg/akko/hareut/lohamim/gruner.htm
מתוך בי"ס "הרעות- קטע קצר על חייו של דב גרונר.".

[[http://www.likudnik.co.il/Front/Newsnet/reports.asp?reportId=192780\|http://www.likudnik.co.il/Front/Newsnet/reports.asp?reportId=192780]]\
מתוך אתר ליכוד- קטע על עולי הגרדום וביניהם דב גרונר.

http://www.lehi.org.il/gr_gruner.htm
מתוך אתר לח"י- קטע קצר על חייו של דב גרונר הכולל ציטוטים ורקע על חייו..